<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פכ"ג</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ברוך שאמר והיה העולם כוונתם בעולם המלאכים ובעולם הגלגלים ובעולם הזה החומרי ההוה והנפסד ולא רצה לומר ברוך שברא או עשה להורות אמיתת הבריאה כי במאמר נבראו ובחפץ פשוט. ברוך אומר ועושה. להורות על העשייה שנעשית במאמר ובחפץ וברצון פשוט ולהורות שהוא מתמיד ההויה במאמר ובמעשה שלא כמדת בשר ודם שהאומר אינו עושה והעושה אינו אומר אבל הקב"ה אומר ועושה כל המעשים וכן אמרו חז"ל מאמרו של הקב"ה מעשה הוא. ואין שום הפסד ולא רע כי ההפסד אינו מכוון לעצמו אלא בסבת ההויה החוזרת חלילה ואם כן ראוי לומר אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים רצונו בזה לאמת שינוי הטבע וחידוש הנפלאות כי בהתאמת זה תתקיים הדת ורצונו לומר כי מראש בריאתם נגזר על הכל גם על הדברים שיצאו מטבעם שלא תאמר שכבר גזר על השמים לסבב תמיד ועל המים להיות נגרים ועל האש שתשרוף כל בריה וכשמשנה הדבר אינו מקויים שהרי השמש עמיד בגבעון והים עמדו מימיו ונבקעו וחנניה וחביריו באו בכבשן האש ולא שלטה בהם לפיכך למד לו שהוא גזר מראש כמו שאמרו חז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית עם הים שיבקע וכו'. או ירצה לומר שהוא גוזר לרצונו לשנות הטבע ומכריחו לעשות רצונו כי נותן הטבע יכול לשנותו לחפצו ולרצונו. ברוך עושה בראשית אם תרצה אמור כל הנעשה במעשה בראשית כי כל הנבראים נקראים בשם הזה בעבור שנזכרים בפרשת בראשית. או רצה לומר שעשה כל מעשיו בראשית שהיא התורה והחכמה כמו שאמר התרגום הירושלמי בחוכמתא ברא ה' ית שמיא וית ארעא וכמו שאמרו חז"ל שאמרה תורה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה שנאמר ואהיה אצלו אמון ולפי שלא תאמר הרי כתוב תוצא הארץ ישרצו המים אם כן המה העושים למדך בברכה זו שאין ליחס להם המעשה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם והוא יתעלה העושה בראשית והכל מאתו. ברוך מרחם על הארץ להודיע שהוא משגיח בעולם ההויה וההפסד וברחמיו כי עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ. ברוך מרחם על הבריות להורות שהשגחתו בפרטים כמו בכללים לקיים מה שנאמר המבין אל כל מעשיהם. וכן לתת לאיש כדרכיו והמאמין בזה יאמין בשכר ובעונש. גם הודיענו בברכה זו סבת רשע וטוב לו שהוא בדרך הרחמים כמו שמרחם על מיני החיות הרעות והמזיקות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו כדי שלא תאמר מפני מה צדיק ורע לו בא ולמדך שהוא משלם שכר טוב ליראיו שאין טוב העולם הזה תכלית הטוב ולא הרע ממנו תכלית הרע שהרי מצאנו על הבל שספרה התורה ששעה השם אל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. וקין הרג להבל אם כן מה הועילה לו מנחתו וששעה אותו השם אבל האמונה האמתית שהשכר והעונש השלם הוא לעולם הבא. בנוסחאות קדמוניות לא תמצא בברוך שאמר יותר מעשר ברכות ואין בהם ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח. ולפי הנראה מחבר זה חבר עשר ברכות כנגד עשרה הללים שיש בהללויה הללו אל בקדשו וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ולכן התחיל מבריאתו של עולם להלל לשבח לעושה כל אדון הכל לפי התוספת שהוסיפו בה רצונו לומר שחייבים אנחנו לשבח ליוצר אור ובורא חושך שהעביר אפלת הלילה והביא אור היום ושמחדש בכל יום טובו כמו שאבאר בברכת יוצר אור ובורא חושך. עוד ראוי לשבחו שלא כמדת שופט הארץ מדת הקב"ה שאין לפניו עולה וכו'. שהרי בשר ודם מעול המשפט ושוכח הרעות שעושים הרעים ונושא פנים ולוקח שוחד וסופו למות ושלא יעשה משפט. אבל הקב"ה חי לעד וקיים לנצח ואין לפניו שכחה. ואנה ילך עושה הרע ואנה יברח מפניו כמו שאמר דוד אנה אלך מרוחך וכו'. ברוך הוא וברוך שמו בא להודיע ולהורות שהיודע שמו המיוחד לו והמשיגו יודע שהוא מחויב המציאות ובלתי אפשרי המציאות. והוא ורצונו וחכמתו הכל אחד. ורצה בזה שחייבין אנחנו להודות לו ולשמו המיוחד כענין שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שפירושו כי כלם יכירו וידעו כי הוא ושמו ורצונו הכל אחד. ושאין להסתכל במופלא מן האדם. אלא שנדע שהכל ברא לכבודו ורצונו וכמו שלא נוכל לדעת עצמו ידיעה מספקת לא נוכל לידע רצונו ידיעה מספקת. ולפי שהשגת שמו הוא השגתו יתברך נקרא השם כמו שכתוב ליראה את השם הנכבד והנורא הזה. ובעבור שלא נדע מהותו אמר השם הנכבד. בא"י אמ"ה המלך הגדול והקדוש וסדרו ברכה זו בשם ומלכות להודיע מעלת ברכה זו והזכירו מלך גדול וקדוש להודיע מלכותו וממשלתו בשלש עולמות, מלך כנגד עולם השפלים שהוא מלכו. גדול כנגד עולם הגלגלים שבו יראה גדולתו ותפארתו וכבודו כמו שכתוב השמים מספרים כבוד אל. וקדוש כנגד עולם המלאכים הם הקדושים הנבדלים והם צורה בלא חומר. אב הרחמן מהולל בפי עמו וכו' הודיע כי הוא משגיח ומרחם כרחם אב על בנים. והוא מהולל בפינו ובלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך. ירצו בזה שאנו מהללים אותו כמו מה שמהללים בלשון בני אדם ובלשון שמצאנו לחסידים ולדוד עבדו. לא שהמהלל הוא בבחינת עצמו כמו שאמר דוד לך דומיה תהלה רוצה לומר כי השבח והמהלל שלו ית' הוא השתיקה כי מי ימלל גבורות ה'. אלא שהתירה התורה זה לאמת מציאותו ומלכותו לעם. ולזה לא נוכל להלל זולתי בתארים. כבר ידעת מאמר ר' חנינה שאמר למי שהיה מאריך בשבחו סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך. ולולי שמצאנו זה למרע"ה גם אנשי כנסת הגדולה תקנום לא היינו יכולים לומר בתפלה הגדול הגבור והנורא אבל לא ידענו להללו זולתי בלשון חסידיו ובלשון דוד עבדו בשיריו הסמוכים לברכה זו. וסיים בה מעין פתיחה לחתימה אלהינו יחיד חי העולמים שכולל כל העולמים שהזכרנו. ואחר שתקנו ברכה בתחלת אלו המזמורים שקראום החכמים הלל כמו שאמרו חז"ל יהא חלקי עם גומרי ההלל בכל יום סיימום בברכת ישתבח שמך וכו'. ולפי שיש ברכה בתחלה ובסוף אסור לדבר משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים ברכת ישתבח. ויש אומרים שאין להפסיק עד שיגמור בברכות קריאת שמע ותפלה שמונה עשרה ברכות. שכולן סדורות על סדר נכון וערוכות. ולזכות לעד לעולם סמוכות. כלם ישרות למוצאי דעת ולמבין נכוחות. לא לצרכו כי אם לצרכנו להגדיל בשבחות. כפי השגת הכחות להודות להלל לשבח מלך מהולל בתשבחות.
